סקירה מוקדמת מתבצעת בין שבוע 14 ל-16 להריון (לעתים ניתן להקדימה במעט, ולשלבה עם בדיקת שקיפות עורפית), ומטרתה להסתכל על העובר באופן יסודי ומערכתי, לעבור איבר איבר (ככל שהוא קיים וככל שניתן לראותו בשלב זה) – ולוודא את קיומו ואת התפתחותו התקינה.
אחת הסיבות לביצוע בדיקה זו סמוך לסוף הטרימסטר הראשון, הוא שאם יתגלו בה בעיות – ניתן יהיה להתחיל לברר אותן במהירות, באמצעות בדיקות אחרות כמו אולטרסאונד ייעודי, בדיקת מי שפיר או ייעוץ גנטי. בנוסף, אם מום קשה יביא להחלטה על סיום ההריון, ניתן יהיה לעשות זאת בפרוצדורה של גרידה, שהיא מינימלית הרבה יותר בהשוואה להפלה.
4 הפרמטרים העיקריים שנבחנים בבדיקה הם איברי העובר (כולל מוח, פנים, לב, ריאות, בטן, אגן, שלד וגפיים); גדילת העובר; התנועתיות שלו וכמות מי השפיר שבשק; ולבסוף מיקום השליה ומוצא חבל הטבור. בדיקה זו נעשיית בדרך כלל בגישה נרתיקית (הגינקולוגית הבודקת תחדיר בעדינות מתמר דרך הנרתיק), לעתים בגישה בטנית (מכשיר האולטרסאונד יונח על הבטן ויוצמד לרחם) ולפעמים בגישה משולבת.
את מין היילוד ניתן לזהות בביטחון רב במרבית המקרים בסקירה. עם זאת, המוח ואיברים נוספים עדיין לא התפתחו במלואם, ולכן סקירה מוקדמת אינה נחשבת ל"תחליף" לביצוע סקירה מאוחרת – שבה ניתן יהיה לראות פרטים רבים שעוד אי אפשר לצפות בהם בסקירה המוקדמת.
חשוב לקחת בחשבון את מגבלות סקירת המערכות המוקדמת, ולהבין שהיא לא נותנת כיסוי מושלם של 100% בכל הקשור לזיהוי פגמים, בניגוד למבדקים ביולוגיים, כמו בדיקת מי שפיר: כך, למשל, רק 50% מהעוברים עם תסמונת דאון מציגים בשלב זה אנומליה אנטומית שניתן לזהות בעין; וכך, לדוגמה, שיעור הזיהוי המקובל של מומים שיתגלו בהמשך בסקירה מאוחרת עומד על 75%; ושל מומים גדולים על 90%. באופן טבעי, שיעורים אלו יורדים ככל שהרופא הבודק צבר פחות קילומטראז', והולכים ועולים ככל שהרופאה הבודקת מיומנת יותר.
המשקל של הנסיון, המקצוענות והמיומנות הוא אחת הסיבות לחשיבות ביצוע סקירת מערכות מוקדמת אצל איש מקצוע מנוסה, שביצע כבר אלפי בדיקות וליווה בהצלחה אלפי הריונות. כך, למשל, ממצא פתולוגי באחד האיברים יוכל להדאיג בודק מתחיל ובעקבותיו את האם שבהריון. רופאה מנוסה תוכל לומר שאכן הממצא לא תקין, אבל שאין כל סיבה לדאגה משום שזה משהו שמדי פעם נצפה אצל עוברים בסקירה מוקדמת – אך עד הסקירה המאוחרת זה בדרך כלל נעלם.